תודעת חורף

תודעת חורף (מה נסגר עם המחלות...?)

כל רגע קוראת איזה פוסט מתלונן נוסף על מחלה כזו או אחרת, צינון, שיעול, חום, אוזניים (אצל הקטנים), גרון...כיף וצחוקים, בקיצור...

נראה לי שכמות החולניות בפיד שלי, מצדיקה התייחסות אנרגטית לעניין :)

אז ככה: תודעת החורף היא תודעת התכנסות פנימה. כן, גם אתם שלא עוסקים בענייני תודעה במיוחד, שמים לב לתנועה הזו - אני בטוחה. הקור מבריח אותנו יותר הביתה. חלק מהעצים עומדים עירומים. האדמה מתכוננת פנימה לקראת פריחת האביב. תודעת התכנסות.

משהו בנו מכיר את התנועה הזו ואת חשיבותה - זמן לעיבוד פנימי, חיבור לאיזה זרם עמוק ופרטי מאוד, צלילה שקטה לים העולם הפנימי, הזמן השקט.

זהו מקום פנימי שמעבד את החומרים שלו עם עצמו, רגע לפני מחזור הצמיחה הבא, מה שלא יהיה.

מבוגרים זקוקים לו, ילדים זקוקים לו.

למה תודעת החורף מחייבת מחלות? היא לא מחייבת, אבל כך קורה, כאשר החיים שלנו דורשים את אותו הקצב כמו בשאר העונות. ילדים נחשפים לאותו רעש יומיומי במסגרות החינוך, מבוגרים נחשפים לרעש העבודה. יש כמה אפשרויות: לפרוש בשיא לאיזה הר בטיבט (או בגליל) ולהקשיב לקצב האחר... ומכיוון שזה לא יקרה... האפשרות השנייה היא לבחור בהתכנסות יומית מבוקרת - יש שיקראו לה מדיטציה, אני קוראת להתכנסות הזו - כיוונון.

הכיוונון היומי מסנכרן את כל המערכת שלנו לקצב ההולם לה באותו רגע. הוא מאפשר למרחב שלנו לפעול בקצב ההולם לו גם כאשר אנחנו עסוקים בכל הפעילויות הרגילות שלנו. הוא מאפשר את הצלילה הרכה פנימה, בלי צורך להתנתק מהעולם (או לגור על הר בטיבט).

אז אם אתם חולים, זוהי הדרך שלכם לבקש מעצמכם זמן התכנסות, בכל דרך שתבחרו בה.

ויש גם את הדרך של "השדה", ואפילו סדנה מצולמת ומעמיקה ללימוד הדרך הנפלאה הזו. מוזמנות לפנות אלי לפרטים.