הכח הבורא ואני

הכוח הבורא ואני - יחסינו לאן?

הפגזתי בכותרת...תודו :)

אני מתחילה להבין שכל החיים שלי נראים כמו היחסים שלי עם הדבר הבורא.

אם אני קוראת לו "אלוהים", ושמה אותו בשמיים בליווי פרצוף נוזף וקריזות מוזרות - כך אני מנהלת את חיי. הדברים שקורים לי תלויים באנרגיה זעופה וקריזיונרית, שלא משאירה לי שמץ של ניהול.

אם אני מכחישה מכל וכל קיום של כוח בורא ומתייחסת לחיים כאל כאוס - כך החיים שלי נראים, כמו כאוס...

הדרך בה החיים שלי נראים לי (או לא נראים לי), משקפת בצורה מלאה את היחסים שלי עם הדבר שנקרא "כוח בורא", ומאפשרת לי לחקור ולשכלל אותו.

זה יכול להיות תחום אחד שאף פעם לא מסתדר, ענייני בריאות, זוגיות או כסף, ואפילו ענייני עבודה. כל אלה ביחד, וכל אחד מהם בנפרד פשוט מדגימים מערכות אמונה שלי על הכוח הבורא. ואם מערכות האמונה הללו כבר לא מתאימות לי, או שמעולם לא היו באמת שלי - אני לא מרוצה מהתוצאה הנראית בחיים שלי.

הפיתרון כאן הוא לא לחפש בנרות עוד ועוד תיקונים קטנים ומספיקים בקושי, אלא ממש להחליט ולשנות מערכות אמונה, ורצוי לחפש אחת שעובדת לנו טוב.

אני אוהבת להפוך את הכוח הבורא לחלק מהיום שלי. כל יום אני מתוודעת אליה מחדש (בעזרת הכיוונון שלי), אני מזהה אותה בתוכי, אני מזהה אותה בכל מי ומה שסובב סביבי, ואני מזהה אותה כצירוף מושלם של כל התודעות כולן.

כל יום הכוח הבורא שלי אחר, דבר שמאפשר לי להיות כל יום קצת אחרת, לנהל חיים קצת אחרים, וזה טוב לי.