גבולות המרחב

והרי הקדמה אומנותית...

המרחב שלנו באופן טבעי משיק למרחבים אחרים.

ובאופן טבעי הוא גם קצת נצבע בקצותיו בגוון שמכיל משהו מהצבע של המרחב המשיק לו.

לא טבעי למרחב שלנו להצבע כל כולו בגוון של המרחבים הסמוכים אליו, וגם לא טבעי לו לצבוע בצבעיו מרחבים אחרים.

כמו בערבוב של פלסטלינה – כל הצבעים במקרה כזה הופכים לחום דחוס.

לא טבעי למרחב שלנו גם לצוף לו, מנותק מכל גוון אחר, השפעות ואינטראקציה עם מרחבים אחרים.

עד כאן דימויים מעולם האומנות והצבע...

אני נתקלת לא מעט במתח בין שמירה על המרחב, לבין צורך טבעי באינטראקציות מסוגים שונים, במיוחד במעגלים הקרובים ביותר: זוגיות, משפחה לדורותיה, חברים קרובים במיוחד.

תחום הטיפול הוא קל יותר בעיני – גבולות ברורים והיעדר הסטוריה מעיקה ש"מערבבת" אותנו.

אם קורה שנסחפנו מהגבולות שלנו בטיפול, כדאי להציב מחדש גבולות ברורים.

אבל עם היקרים לנו, התהליך קשה ומבלבל יותר.

ראשית, קשה לנתק את ההסטוריה המשותפת שמרכיבה את הרפלקסים המותנים שלנו.

שנית, אנחנו עמוסים באמונות ודעות ברורות ומוצקות לגבי תפקידנו כבני זוג, הורים, ילדים של, אחים של...וגרוע יותר – אנחנו בטוחים לגבי התפקיד שלהם במרחב שלנו.

יש לנו בראש מערכת שלמה של תמונות הקשורות לדעתנו לתפקיד נכון ולתפקיד לא נכון של משפחה, זוגיות, הורות, חברות.

לעיתים קרובות, האמונות האלה גורמות לנו סבל רב.

הסבל הזה עלול לגרום לנו בטעות לניתוק קשרים עם האנשים האהובים ביותר, הקרובים ביותר, אלה שבעזרת שינוי תפיסת המרחב שלנו, נוכל לקבל מהם בדיוק את הדבר האמיתי שאנחנו זקוקים לו, גם אם כרגע זה נראה לא אפשרי.

איך מתחילים? עושים קצת סדר בבלגן...

מתחילים לעבוד עם המרחב שלנו בכל דרך שאנחנו מכירים ועובדת לנו טוב, או עובדים עם מטפל טוב שמכיר היטב את המרחב והגבולות שלו.

מתחילים בבירור הרצונות האמיתיים שלנו מהאנשים היקרים ("לא רוצה כלום", זו לא תשובה קבילה לאורך זמן, אפשר לזמן מה...).

ממשיכים בבירור ההסטוריה המצמיחה (גם אם הייתה קשה), ומקנחים בטיפול עצמי או חיצוני, לשלמות המרחב והיכולת שלו לתקשר עם מרחבים אחרים.

ככה פחות רעל בחיים, ככה יותר חופש, ככה מנהלים מרחב בצורה מפרה ויצירתית.

קורס "השדה" המצולם הוא הדרך החכמה והעמוקה לבנות מרחב בצורה בריאה, ועוד הרבה יותר.

הנה הוא, כאן באתר שלי - מוזמנים.

https://www.hasadeh.com/hasadeh-onlinecourses