לא מאוזנת

קו האמצע החמקמק הזה

כל מטפל מתחיל יודע לדבר על "איזון".

הרבה שנים היינו ברוגז, אני והאיזון הזה.

משום מה המילה "איזון" תמיד נתנה לי תחושה של כפייה, כאילו מישהו או משהו מחליטים מהו אותו איזון, ואני צריכה ליישר את עצמי אל קו האמצע.

האיזון נוגע לכל תחומי החיים, וכך גם המרד שלי בו.

תזונה ומשקל (מי הנודניק שהמציא את ה bmi??), הורות וזוגיות, הכנסה והוצאה, פנאי ועבודה.

נראה כאילו העולם מלא בנוסחאות, (ודעות, מלא דעות), שיודעות מהי נקודת האיזון עבורנו.

ולא בא לי.

זו נראית לי נקודת השקפה צרה ומאמללת.

אני בעד למצוא את נקודת האיזון האישית, זו שמשתנה כל הזמן.

אני בעד למצוא כל יום איזון הולם ביני לביני, וביני לבין העולם.

אף יום אינו דומה ליום אחר.

אף שנה אינה דומה לקודמתה.

אני בעצמי - איני דומה לאף אחד.

הצרכים והרצונות שלי שונים, וכך גם של כולם.

ולא בא לי להתאים את עצמי לאיזון של אף אחד אחר, ובטח לא לשום סטטיסטיקה.

ואם אני במקרה טועה, ומנסה להתאים לאיזון כלשהו - אין זה מפליא שהתוצאות שאקבל, לא תהיינה לשביעות רצוני.

כאשר אני משקיעה יום יום במציאת נקודת האיזון שהיא רק שלי בזמן הווה - משהו אחר קורה במרחב שלי.

אולי המתבונן מבחוץ לא יעריך כל כך את האיזון שלי (הרי לו יש נקודת הולמות משלו).

אני, לעומת זאת, שמחה ופנויה הרבה יותר לעסוק בדבר שלי, בחיים שהם שלי בלבד, ביצירה שלי.