(לא) שמה לעצמי רגל

Note to self:

(לא) שמה לעצמי רגל

כמה זה קל, לשים לעצמי רגל. כמעט רפלקס מותנה. וככה זה קורה: מתלהבת, מאמינה, יוצרת. חושבת על זה ואפילו לוקחת צעדים מעשיים, דברים קטנים מתחילים לקרות, מתלהבת ו... אז קורה איזה משהו. משהו קטן כמו מילה או הערה. או משהו יותר גדול כמו קושי, או מכשול ממשי.

כל האמונה, ההתלהבות, הרצון, קופאים נוכח המציאות, וחוזרים לשבת לבד בחושך.

ואז הרפלקס המותנה: איפה טעיתי, מה לא שחררתי, איפה אני חסומה, למה אני תקועה.

הנה אנרגיה שמאטה עוד יותר. לא רק שאני חווה את הקושי, אני מקשה על עצמי יותר ומגדילה אותו בהורדת התדר שלי. ברגעים כאלה, אני מציעה: קודם כל, "לתפוס את עצמי על חם", ולעצור את ההלקאה המילולית הפנימית והחיצונית. שנית, להעלות תדר בכל דרך אפשרית: ללכת לישון זו אופציה טובה, לשבת למדיטציה זה מעולה, לצאת להליכה מרעננת, ובכלל - להחליף מקום לרגע. המשך למתקדמות: לחזור פנימית להתלהבות הראשונית, כך: מוצאת תא אחד בגוף שחווה עדיין את ההתלהבות הזו (יש אחד כזה בטוח, תבדקו). מרגישה אותו בחמשת החושים (מרקם, טעם, ריח, צליל, צבע). עם הנשימה, מניחה לו להקרין את עצמו לכל תאי הגוף, עד שנעים, שתיים, שלוש דקות. וזהו. לא שמה לעצמי רגל.