על מוטיבציה והשראה

על מוטיבציה והשראה

העולם דורש מאיתנו מוטיבציה.

ככה זה. מוטיבציה לקום בבוקר, מוטיבציה להרוויח כסף, מוטיבציה להגשים כישרון, מוטיבציה ליצור.

רוב הפעולות שלנו מונעות ממוטיבציה כלשהי.

זה לא מאוד רע, אבל זה עלול להיות קצת בעייתי אם מוטיבציה אינה המנוע הראשוני שלי.

מוטיבציה היא הנעה לתנועה.

וההנעה הזו עלולה להיות מעייפת קצת.

חלק נכבד מהמוטיבציה ש

לנו היא "כדי שלא..." - יקרה משהו רע, יחסר לנו משהו, התדמית שלנו תפגע (בעיני עצמינו או אחרים).

החלק הנותר - עוסק בהשגת הישגים, תוצאות.

במילים אחרות - המוטיבציה נועדה כדי לשמור על ההגדרות הקיימות שלנו בעיני עצמנו והעולם.

לדוגמה: מוטיבציה להתקדם מקצועית, שומרת על הגדרות "ההצלחה" שלנו: מי ש"מצליח" מרוויח כך וכך כסף, משפיע יותר, מקבל יותר הכרה...אותן הגדרות ישנות של "הצלחה".

המערכת שלנו לא בנויה לשחזור הגדרות. למעשה - שיחזור הגדרות מעייף אותה מאוד לאורך זמן, כך שגם אם מתקיימת "התקדמות", המאגרים האנרגטים מדלדלים ונוצר...חוסר מוטיבציה.

חוסר מוטיבציה הוא בסך הכל סימן שנתקענו באותן הגדרות ישנות של הישגים, זה הכל.

אני מציעה - השראה במקום מוטיבציה.

אם המוטיבציה נשענת כמעט כולה על "כדי שלא..." , ועל הישגים - ההשראה מכוונת כולה אל הדבר הפנימי הגבוה ביותר, אל התחושה הטובה שלנו בתוך המציאות.

ההשראה עוסקת ברגש החיובי שעוטף אותנו כאשר אנחנו עוסקים בדבר האהוב עלינו. היא מספקת לנו רעיונות נוספים שירחיבו את התחושה הטובה.

ובמילים אחרות - ההשראה מסייעת לנו להרחיב את גבולות ההגדרות של עצמנו ולהגיע אל למקומות חדשים באמת.

ההישג, מבחינת ההשראה, אינו העניין כלל. הוא מובן וברור מאליו כמשרת התחושה הטובה והרחבה.

איך נמצאים במצב השראה? פשוט עוסקים בדבר שמרחיב אותנו, ממש בתחושה הפיסית, במחשבות, בכל רגע משעות הערות שלנו.

השראה היא דרך חיים ותפיסת עולם, לא רק רגעים קטנים, יקרים וחולפים.

ואפשר לחיות חיים מתוך השראה, וזו אפילו הזכות הטבעית של כולנו.